אריק, איש הייטק, חווה את מחסומי הרגש והזיכרון שלו, את הניסיונות לא להסגיר חולשות וסודות אינטימיים, את תפיסת המשפחה כמקום הצופן ניכור ואי-הסתכלות ממשית בעיניים. הוא בודק גבולות, וחוגג חופש עצום חסר-עכבות: יחסי-מין מזדמנים, רומנים קצרי-מועד עם נשים נשואות, וניסיון להגשים פנטזיית נעורים. השיטוטים שלו ב"רשת" הם מטאפורה פארודית חריפה לחייו במציאות ה'וירטואלית' התל אביבית מאוד, הדחוסה והחונקת, אף-על פי שיש בהם אשליה של מרחב לא-מוגבל, בדומה לשחיות הליליות שלו בבריכה, שגם הן כאילו מאפשרות ללכת לאיבוד במרחבים של שכחה ורוגע. מאמר של ההיסטוריון קרלו גינצבורג שקורא אריק ומספר עליו לכל חבריו מבהיר בסופו של דבר שהיינו עדים למסע נפשי הפוך. דרך פרטים משניים, קלי-ערך, כביכול לא-שייכים, מתפענח תהליך סמוי עקיף. בעודו ממתין למשהו אחר, התרחשה "הקפיצה" אצל אריק בלי משים.

איל אדר חי בתל-אביב, הוא אב לשניים ואיש הייטק, וזהו ספרו השני (הראשון הוא קובץ הסיפורים 'חיוכו של נער המעלית', (הוצאת הקיבוץ המאוחד). זכה לשבחי הביקורת. כאיש הייטק, מומחה בתפיסות חדשניות של הגנה מפני חדירות אלקטרוניות, הוא עוסק באבטחת מידע ומייעץ לארגונים פיננסיים בינלאומיים בהגנה על סודותיהם.