זוהרה, אחות בבית חולים, אישה לא נשואה, מביאה לעולם ילד. מיום בואו משליטה זוהרה את האמהות על כל הווייתה, עד שמופיע גבר, נוקש על דלתה, ומעמת את מצפונה עם נשיותה ועם האהבה: האם אי אפשר "להיות אם" ובו בזמן "להיות אישה אהובה"? סיפורה של זוהרה, שתחילתו התלבטות והמשכו סערה, גורף את הקורא אל מרכזו של קונפליקט בין התשוקה לאהוב לבין תחושת המחויבות. וכך, מתוך מצוקת החד-הורות והעבודה התובענית בבית החולים, המצויה כל הזמן ברקע הדרמה, לומדת זוהרה שמותר גם לאהוב. בשוכבי ובקומי, אישה הוא ספרה השלישי של מירה מגן, מחברת רב המכר "כפתורים רכוסים היטב" (שזכה בפרס קרן אולשוונג, 1998) והרומן "אל תכה בקיר"

מירה מגן

מירה מגן (נולדה ב-1950) סופרת ישראלית, כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2005.

נולדה בכפר סבא להורים יוצאי הקיבוץ הדתי. שירתה בנח"ל בקיבוץ טירת צבי, שם הכירה את בעלה שייקה מגן. את ספריה החלה לכתוב כאשר עבדה כאחות בבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים.

כתיבתה מתאפיינת בפיוטיות נוגה ומרבה לתאר את המצוקה שבחיים מצדדים שונים. הידע המקצועי שלה משתקף בספריה השונים כמו "בשוכבי ובקומי אישה" ו"פרפרים בגשם". הרקע הדתי שלה בא לידי ביטוי בספריה: "כפתורים רכוסים היטב", שעליו זכתה בשנת 1988 בפרס קרן אולשוונג, ו"אל תכה בקיר". אחדים מספריה תורגמו לגרמנית.

מגן בוגרת מדעי ההתנהגות וסיעוד, ועסקה בהוראה וסיעוד.