ישראל אודם נולד בשנת 1908, להוריו שושנה ודוד – מנחם רובין, בעיר סטניסלבוב שבגליציה המזרחית, שנכללה אז בתחומי אוסטריה. למד בילדותו בבית – ספר יומי ממשלתי ובבית – ספר ערב עברי "שפה ברורה". בשנת 1922 עלה ארצה בארגונו של ישראל בלקינד ז"ל במסגרת קבוצת ילדים יתומי מחלחמת העולם הראשונה. התחיל ללמוד בבית – המדרש למורים "המזרחי" בירושלים, אך הפסיק את לימודיו כאן ועבר לבית – הספר החקלאי "מקוה ישראל", כדי להיות "חקלאי משכיל". בתום לימודיו עבד בפרדסי השרון והשתתף ב"כיבוש העבודה". בתחילת שנות השלושים בנה את ביתו בנתניה, יחד עם רעיתו שולמית לבית מטביוב. בשנת 1937 נפטרה אשתו בלדתה אץ ילדם השלישי. באותה תקופה הגביר את פעילותו בגרפולוגיה, שבה עסק מנערותו. בשנת 1944 הכיר את בתיה גלוברמן, והקים את ביתו מחדש בעין – חרוד. כאן ניתן לו לשלב עבודה במטעים ועיסוק בגרפולוגיה. מאז מוסיף לעסוק בגרפולוגיה, בעיקר במחקר וקצת בפרקטיקה. ספריו: האדם וכתב – ידו (מוסד ביאליק ודביר, תש"ך), כתב יד ואישיות (מוסד ביאליק ודביר, תשל"ז), כתב – יד ומציאות (דביר). האדם וכתב ידו. הגרפולוגיה – היא פסיכולוגיה של כתב – היד. כתב – היד אינו אלא כתב – המוח, כלומר: ידו של הכותב היא רק מכשיר המבצע את תנועות הכתיבה לפי הוראותיו של המוח. גרפולוגיה היא תורת האדם, וניתוחיה ומסקנותיה מעוגנים במדע הפסיכולוגיה לאסכולותיה ולזרמיה השונים. באירופה פותחה הגרפולוגיה של הכתב הלטיני למחקר ענף ופורה והגיעה להישגים של ממש עם שגשוגם של הזרמים הפסיכולוגיים החדשים. ומה על הכתב העברי? כיצד משתקפות תכונות נפש האדם באותיות האלפבית העברי? על שאלה רבת עניין וערך זו בא הספר הזה להשיב. והתשובה ניתנת – בפעם הראשונה – במחקר מעמיק ומקורי של הישגי המדע הזה והוא ממחיש את הכרת נפש הילד ונפש הבוגר על יסוד הכתב העברי. הרצאת הספר נוחה ובהירה ושווה לכל נפש. הספר נועד לחוגים רחבים, גם לקורא – מן – העם וגם לתלמיד הפסיכולוגיה השימושית, המורה, המחנך, הטסטולוג.