מארק רנטון, גיבור הספר טריינספורטינג, מועך זבוב גדול על קיר בית-שימוש מטונף להחריד וכותב בדמו את שם קבוצת הכדורגל החביבה עליו. הוא מלא התפעלות ממעשה ידיו, מכך שמתוך הסחי והמיאוס הוא הצליח להפיק יצירת אמנות המבטאת את רגשותיו. את תשוקתו למשהו יפה ונאצל יותר. זהו בעצם כל הספר. ניסיון למצוא את היופי גם בכיעור הגדול ביורת. טריינספוטינג מתרחש באדינבורו, אך הצעירים גיבורי הספר יכלו לחיות בכל עיר גדולה אחרת, כי התמונה החברתית שמתאר אירווין וולש מאפיינת דור שלם וחורגת מגבולות גיאוגרפיים או מדיניים. זהו סיפורה של חבורת צעירים מלית, שכונת עוני באדינבורו שבסקוטלנד, שחייהם הם מסכת רצופה של סמים, אלכוהול, אלימות, פשע ומרדנות נגד הממסד. אך זהו גם ספר שיש בו הרבה אהבה, יופי ותקווה. אדינבורו, המוכרת לנו כעיר פסטיבל תיירותית, נינוחה, תרבותית, מוארת על ידי וולש באור שונה לחלטין. זוהי עיר ששיעור חולי האיידס בה בין הגבוהים באירופה, שמאורות סמים פזורות בה בכל פינה, שהאבטלה בה איומה, שהקיטוב הבלתי ניתן לגישור בין קתולים לפרוטסטנטים בא לידי ביטוי בצורה מכוערת ביותר. וולש אינו מגנה את נערי לית שבאדינבורו על אלימותם, התמכרותם לסמים והתנערותם מערכי המשפחה והמדינה המסורתיים. הוא רק מתאר את ניסיונותיהם לשרוד בתנאי העוני, הקיפוח והניוון החברתי הקשים שלתוכם נולדו ובתוכם גדלו. לכל דור יש ספר מרד משלו. כל דור זקוק למישהו שיגלה לצעירים שלו שהקדוש אינו בהכרח קדוש, שהמקובל אינו בהכרח נכון, שהחוק אינו בהכרח צודק. הרמן הסה עשה את זה לבני הדור הקודם. אירווין וולש, ברומן הראשון שלו, עושה זאת לבני דור שנות התשעים. הסרט טריינספוטינג היה לסרט פולחן. הספר טריינספוטינג, שזכה לשבחים רבים והיה לרב-מכר באירופה ובארצות הברית, הוא ללא ספק ספר פולחן.