יש הרבה נשים שעושות מוזיקה אקוסטית, אז הדבר הטוב ביותר שפוטומאיו יכול לקוות לו, באוסף האקראי לכאורה הזה, הוא ש-11 הרצועות שנבחרו מצליחות איכשהו להתאחד. הם עושים זאת, למרות הטווח הגיאוגרפי: האמנים חוצים את הגלובוס מצ'כיה (מרטה טופפרובה) לאלג'יריה (מונה) ועד קנדה (הוויילין ג'ני). למרות שכולם מופיעים בצורה אקוסטית, אין לפרש את זה בהכרח כמשמעות שהביצועים האלה כולן מאופקות או ביישניות. לורה של קייפ ורדה אולי אין את הקול המנוסה ומוכה מזג האוויר של Césaria Évora האגדית של מדינתה, אבל התרומה שלה, "Bida Mariadu", מלהיבה בשופעתה. Anastasia Moutsatsou היוונית מציגה הופעה לוהטת עם "Ola Ta Aiskola" שלה ותמרה אוברובאץ', מקרואטיה, מציגה את "Tuca' La Louna" החושני שלה עם כשרון דרמטי. כמה שירים מגניבים את זה: אמיליאנה טוריני, שטוענת למורשת האיסלנדית והאיטלקית כאחד, ידועה בעיקר כסולנית מאחורי "שיר גולום" מהסרט שר הטבעות: שני המגדלים. מלווה בגיטרה בודדה, היא מעדיפה גישה נושמת ורכה ל"Sunnyroad". גם ה-Wailin' Jennys שומרים על זה פשוט, ומאפשרים להרמוניות הקרובות שלהם לעשות את רוב העבודה הכבדה ב"One Voice", התספורת המשובחת של האלבום, אמירה סמלית בין אם הוא מתכוון לכך או לא.