bloody Kisses היה הצעד הגדול של Type O Negative קדימה, ששמר על מבני השירים הארוכים והחוזרים על עצמם של אלבומים מהעבר, אבל הוסיף סינת'ים אטמוספריים ומנגינות פופ ביטלסקיות מהשדה השמאלי. הקפיצה הקוונטית בכתיבת שירים היא מה שבאמת מניע את האלבום, אבל היא גם עולה בקנה אחד עם תחושה חדשה של עדינות.  השירים האפלים והמלודרמטיים של פיטר סטיל מתייחסים לשברון לב ובדידות, אבל לא הרחק מתחת לפני השטח, הוא גם עושה סאטירה על העודפים הרגשיים שלו ושל הגותי רוק בכלל. הטקסטים של סטיל מתפלשים בשמחה בקלישאות גותיות – סקס, מוות, נצרות, ערפדים, עוד סקס ומוות – והוא אפילו שר את רוב האלבום בקרון ערפד מכוון היישר ממעמקי קריפטה עתיקה. כמעט אף אחד מהשירים לא צריך להיות ארוך כמו שהם, אבל העודף המגוחך הזה הוא הכל חלק מהשליחה הערמומית והחיבה המעוותת של Type O Negative של מוסכמות רוק גותי. למרות שזה נשמע כמו הלוויה, המלודיות האוורירית של Bloody Kisses והאירוניה בסגנון שנות ה-90 למעשה הפיחו חיים חדשים לז'אנר הגותי מטאל הדגל, והאלבום הוא מבשר לעתים קרובות להתעלמות מהניכוס המוגבלת של מטאל אלטרנטיבי לסגנון הגותי.